קבלת הערעור על החלטת בימ"ש קמא שלא להיענות להסדר טיעון

השופט אל"ם י' מינא :

עניינו של ערעור זה הוא בהסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים לעניין העונש המוסכם שיש להשית על המערער, ובימ"ש קמא החליט שלא לכבד את ההסדר וגזר על המערער עונש מאסר עולם, במקום העונש המוסכם של 24 שנות מאסר בפועל.

הסנגור המלומד, עו"ד לביב חביב, מבקש מאיתנו כי נבטל את פסק דינו של בימ"ש קמא ונכבד את הסדר הטיעון.

כאשר ביקשנו את תגובתו של התובע הצבאי, סגן צבי פרנקל, הודיענו זה האחרון כי עמדת התביעה היא שלא לכבד את הסדר הטיעון ויש לדחות את הערעור, וזאת למרות עמדת התביעה בבימ"ש קמא, שכן התביעה שגתה, לטענתו, כאשר הגיעה להסדר טיעון מקל זה. עוד טען התובע הצבאי כי אמנם נדיר הוא שהתביעה לא עומדת מאחורי ההסדר, אך מקרה זה הוא יוצא מן הכלל, שכן העונש של 24 שנות מאסר מקל במידה קיצונית עם המערער.

על מנת שנקבע את עמדתנו לעניין דחייתו של הערעור, מן הראוי שנפרט תחילה את העבירות בהן הורשע המערער:

המערער הורשע בעבירות שונות וחמורות שעניינן הנחת פצצה, חברות בארגון גדודי חללי אל אקצא, ייצור פצצות, הנחת פצצה, החזקת אמל"ח, ולבסוף הסעיף החמור המופיע בפרט האישום השישי, שנושאו סיוע לניסיון לגרימת מוות בכוונה. על פי סעיף זה, סייע המערער לביצוע פיגוע התאבדות באמצעות חגורת נפץ, אותה ייצר, וכן כאשר דאג להסתיר את חגורת הנפץ, לקבל הודעה בדבר העברת החגורה למפגע המתאבד ועדכון לאחר ביצוע הפיגוע. המערער וחבריו דאגו כי חגורת הנפץ מוסתרת היטב בתוך סלסלה של אופניים, שהכילה תפוחי אדמה. המחבל המתאבד הגיע לשער בו עמדו חיילים שבדקו חקלאיים, והפעיל את המטען. כתוצאה מכך, נפצעו שלושה חיילים: עמית לליצקי, ניב קשת ואיתמר ויינרוב, כאשר המפגע עצמו נהרג.

לבקשתנו, ברר התובע הצבאי את פציעתם של החיילים, והתברר כי לא הייתה קשה.

כן, ביקשתי לברר עם התובע אם הוא עומד מאחורי הטענות של התובע הצבאי בבימ"ש קמא, והוא השיבני בחיוב. אולם, הוסיף כי השיקול להסכים לעונש של 24 שנות מאסר היה מוטעה.

כדי להעמיד את הדברים על דיוקם, יש לצטט את דברי התובע הצבאי בבימ"ש קמא:

"...באשר לפרט המרכזי, שהינו סיוע לגרימת מוות בכוונה.. עיקר המעורבות של הנאשם... הייתה בסיוע לייצור חגורת הנפץ. עם זאת, עיקר הפעילות המרכזית שכללה את תכנון הפיגוע עצמו, בוצעה על ידי הפעיל המרכזי שידכן את הנאשם בפעילות זו... פעילות הנאשם בפרט אישום זה הייתה מוגבלת וניתן להגדירה כסיפוק תמיכה חיצונית לפעילות המרכזית שבוצעה על ידי אחרים... לגבי פרט האישום הראשון... ניתן לראות כי הנאשם לא יזם והמטען עצמו לא הופעל... עובדות הפרט האישום החמישי מעידות כי הנאשם לא יזם את ייצור הפצצות, ותפקידו התמצה בסיוע לייצור עצמו. באשר לפרט האישום הרביעי, שהינו הנחת פצצה... ניתן לראות כי המטענים עצמם לא היו תקינים ולא התפוצצו."

טרם שנאמרו דברים אלה על ידי התובע בבימ"ש קמא, ביקש הוא להשית על הנאשם עונש מוסכם של 24 שנות מאסר.

למקרא דברים אלה, לא ברור לנו כיצד התובע עומד בפנינו היום וטוען כי יש לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בימ"ש קמא, אשר לא כיבד את הסדר הטיעון וגזר על המערער עונש של מאסר עולם. כיצד מתיישבים דבריו אלה של התובע עם מה שנאמר בבימ"ש קמא?!

למותר לציין את פסיקת ביהמ"ש העליון ופסיקת ביהמ"ש הצבאי לערעורים, כי יש לכבד ולאמץ הסדרי טיעון גם במחיר חריגה מרמת הענישה הראויה. אם אמנם זהו המצב, מה בסיס יש לו לתובע לטעון בפנינו היפוכו של דבר ולנסות ולבנות קונסטרוקציה חריגה בתיק זה.

עיקרון חשוב זה של כיבוד הסדרי טיעון, די בו כדי לקבל את הערעור שבפנינו.

עם זאת, מצאנו לנכון להיכנס לעובי הקורה ולבחון, אם אמנם הייתה הצדקה כלשהי לסטייתו של בימ"ש קמא מהסדר הטיעון. דומה כי די אם נצטט את אשר אמר התובע בבימ"ש קמא, כמו גם את העובדה המוסכמת על הצדדים כי הפציעה של החיילים לא הייתה קשה כדי להצדיק את קבלת הערעור וכיבוד הסדר הטיעון. עונש של 24 שנות מאסר אינו עונש קל, גם אם הוא מקל קמעא עם המערער, אין בו כדי להצדיק את פסק דינו של בימ"ש קמא, אשר גזר על המערער מאסר עולם.

טרם שנתכנסנו לכתוב את פסק דיננו זה, הודיעה לנו התביעה הצבאית כי היא חוזרת בה מהדרישה לכבד את פסק דינו של בימ"ש קמא, והיא מסתפקת בעונש מאסר קצוב בשנים תחת עונש מאסר העולם שנגזר על המערער. גם בשל כך ראינו טעם לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בימ"ש קמא ולהעמיד את עונשו של המערער על 29 שנות מאסר, מהם ירצה המערער 24 שנות מאסר בפועל ו-5 שנים מאסר על תנאי מיום שחרורו, אם יעבור עבירה דומה.

הנשיא אל"ם א' משניות :

אני מסכים.

השופט אל"ם י' לירז :